פסק-דין בתיק ת"א 2689-07

1.         תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. התובעת יליד 1971  נפגע בתאונה ביום 4/12/00 שהיא תאונת עבודה. התובע היה נוסע ברכב של המעביד שהסיע אותו יחד עם פועלים נוספים לאתר עבודה. התאונה קרתה כאשר הנהג איבד שליטה על הרכב ופגע בקיר. התאונה היא "בשירות המעביד".  בשנת 2002 הגיש התובע תביעה לתשלום תכוף (ת.א. 1305/02 בית המשפט השלום נתניה. להלן: " תשלום תכוף"). בית המשפט פסק לתובע סכום גלובאלי של 15,000 ש"ח (החלטת כב' השופטת חנה שניצר זאגא מיום 9/7/02). בית המשפט הורה לתובע להגיש תביעה עיקרית תוך 6 חודשים אך תביעה זו הוגשה רק ביום 10/4/2007.

            נכות רפואית

2.            התובע פנה לחדר מיון ושוחרר. בלילה טען להקאות וחזר לחדר מיון. הוא נשלח לביצוע CT  למחרת מחמת תלונה על כאבי ראש חזקים. הוא אושפז בבית החולים במשך יומיים ושוחרר .       

מלכתחילה המל"ל לא קבע לתובע נכות בגין התאונה. התובע הגיש תביעה לנכות כללית שכללה את תלונותיו בגין התאונה. בהמשך המל"ל קבע לתובע נכות מעבודה.  ביום 11/1/09 קבעה הועדה רפואית לעררים במל"ל לתובע 45% נכות (30% וכן הפעלת תקנה 15 ) החל מיום 10/2/08 (אישור המל"ל מיום  30/7/09). בנוסף לתובע יש   65% נכות כללית מיום 1/3/2006 הכוללת את הנכות מעבודה ( עמ' 29 לפרוטוקול מיום 25/9/11 ).  בסעיף 5 לכתב התביעה נטען לנכות פסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה. בחוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר בן ציון במל"ל מיום 14/4/02 תוהה ד"ר בן ציון באשר לטיעון של קשר בין תאונה קלה למצב פסיכוטי כפי שנטען. ביום 4/5/03 נקבע כי אין לתובע נכות נפשית. התובע גם עתר לנכות נוירולוגית ונדחה, וגם בגין פגיעה בראיה ואף על תביעה זו הוא נדחה.

באי כוח הנתבעת הגישו לבית המשפט בקשה להבאת ראיות לסתור לפי
סעיף 6ב' לפלת"ד  וביום 5/1/10 מונה את מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה כאשר בשלב ראשון נדרשה הנתבעת לממן את שכרו במימון ביניים. 

3.         ד"ר גד ולן, מומחה בית המשפט, קבע  לתובע נכות רפואית של 10% בגין הגבלה קלה בטווחי התנועה לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת   לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956  (לעומת המל"ל שקבע נכות לפי החלופה של סעיף משנה (ג) המעניק 30% ) אך הוא קבע כי אין לנכות קשר לתאונה אלא מדובר בתוצאה של תחלואה שחיקתית.  יחד עם זאת  המליץ המומחה למנות מומחה בתחום כירורגית כלי דם. אולם המל"ל כבר קבע כי פקקת הורידים אינה קשורה לתאונה והבקשה של התובע לקבל את המלצת ד"ר ולן  נדחתה ( פרוטוקול מיום 1/6/10).

            בא כוח התובע לא שלח לד"ר ולן שאלות הבהרה וגם לא הזמין אותו לחקירה נגדית.            

4.         בסיכומיו עותר בא כוח התובע לפסוק למרשו פיצוי המבוסס על 30% נכות ולהעדיף את הנכות שנקבעה במל"ל על פני הנכות שקבע מומחה בית המשפט. הטעם הוא שיש להעדיף את עמדת הועדה הרפואית לעררים במל"ל בה יושבים 3 רופאים על פני עמדת מומחה בית המשפט שהוא רק רופא אחד. בפרט כאשר התובע לא הצליח לחזור למעגל העבודה אחרי התאונה. נתון נכון אך חלקי לאור שהתובע לא היה משולב בעבודה גם זמן רב לפני התאונה.

            זאת ועוד נטען כי אם בית המשפט מצא לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור אזי היה מקום למנות מומחים בכל התחומים ובכלל זה מומחה בתחום של כלי דם ונוירולוגיה. באי כוח הנתבעת עותרים לדחות את עמדת בא כוח התובע על כל חלקיה.

            אינני  מקבלת את עמדת בא כוח התובע כי יש להעדיף בתחום האורתופדי את הקביעה על פי דין כשהיא נוחה לתובע ולדחות אותה כשהיא אינה נוחה לתובע. בהעדר שאלות הבהרה לד"ר ולן או זימונו לחקירה נגדית, ויתר התובע על ההזדמנות לעמת את ד"ר ולן עם התמיהות שהעלה בא כוח התובע בסיכומיו. על פי סעיף 6ב לפלת"ד הקביעה על פי דין שקדמה את התביעה מחייבת את הצדדים אלא אם כן בית המשפט התיר להביא ראיות לסתור. במקרה הזה הראיות לסתור היחידות שהותר להביא היא חוות דעת ד"ר ולן בתחום האורתופדיה. בהעדר בקשה להביא ראיות לסתור והנמקה לכך לא היה מקום למנות מומחים בתחומים נוספים.

            משנמנע בא כוח התובע לעמת את המומחה בשאלות ובתיעוד רפואי, הוא לא הרים את נטל הבאת הראיות להעדיף את עמדת רופאי המל"ל על פני חוות דעת ד"ר ולן.

התוצאה היא כי לתובע 0% נכות רפואית בגין התאונה.

הפסד השתכרות בעתיד  

בהעדר נכות רפואית ומשנקבע על ידי הועדות הרפואית של המל"ל ביתר התחומים כי לתובע אין נכות כתוצאה מהתאונה - אינני קובעת אבדן כושר השתכרות לעתיד.

הפסד השתכרות בעבר

בא כוח התובע עותר לפצות את מרשו בסך של 330,000 ש"ח לפי חישוב של הפסד של שכר מינימום פחות 1,500 ש"ח הבטחת הכנסה שהתובע קיבל הנותן תוצאה חודשית של הפסד של 2,500 ש"ח. טיעון זה מניח נכות של 100% על פני מעל 11 שנים. לתובע לא נקבעה נכות רפואית  צמיתה . נקבעה לו נכות זמנית של 75% ושולמו לו דמי פגיעה מיום 5/12/00 ועד 31/5/01 . העובדה שהתובע לא עבד בהמשך אינה בגלל התאונה. לפי אישור המעביד התובע חדל לעבוד ביום התאונה על אף שהמערכות הרפואיות השונות ציינו כי היקף הפגיעה של התובע לא הייתה רבה.

זאת ועוד, התובע עבד אצל אותו מעביד רק מיום 19/11/00 כלומר הוא עזב אחרי 24 ימי עבודה.

בהעדר נתונים אני פוסקת לתובע סכום גלובאלי של 15,000 ש"ח נכון להיום.